סיפורה המלא של להקת האריות המיתולוגית תחקיר מוסיקלי מאת דודי פטימר

סיפורה המלא של להקת האריות המיתולוגית

תחקיר מוסיקלי מאת דודי פטימר:

סיפורה המלא של להקת האריות

התחקיר הנוכחי שהריני חושף בפניכם זה עתה הינו קרוב מאוד לליבי. אל להקת האריות נתוודעתי עוד בהיותי עלם צעיר חובב רוקנרול, בגיל הטיפש-עשרה , כששמעתי לראשונה להיטם OUR LOVE'S A GROWIN' THING והייתי בטוח כי זהו שיר של להקה בריטית מסוף שנות ה60, ברם , לאחר ביקור באתר הלהקה נוכחתי כי טעות הדבר וכי זו להקה ישראלית אמיתית ! כפטריוט מובהק,עובדה זו הוסיפה להם כמה נקודות זכות בליבי ומאז התחיל הקשר שלי עם להקת האריות.

לאחר זמן מה, יצרתי קשר עם חיים אלגרנטי ,מנהיג להקת האריות ומייסדה, והצעתי לו להקים ללהקה ערוץ יוטיוב (דבר שלא היה להם עד אז) . חיימון, צ'ארמר מלידה ואדם עם לב זהב,הזמינני לביתו בבת ים, הגעתי לפגישה נרגש , ישבנו בחדרו ושמענו משיריו החדשים והישנים, והוקסמתי מההיסטוריה שהבנאדם הזה מייצג. לאחר שחיימון העביר לי את השירים להעלותם ליוטיוב, עוד באותו הערב הם כולם היו ביוטיוב כאשר ניהלתי יחד עם חיימון (ועודני מנהל) ערוץ היוטיוב הרשמי של להקת האריות. כעבור מספר חודשים, שלחתי לחיימון שיר שכתבתי ללחנו של צ'אק ברי ROLL OVER BEETHOVEN בגרסת הביטלס מ-1963 וחיימון התלהב וניאות להקליט את השיר עבור להקת האריות ובכך הגשים לי חלום חיים נוסף-דודי פטימר בן ה25 (דאז) כתב שיר ללהקת האריות ! חיימון הוסיף לשיר את הניחוח הסלנגי כפי שרק הוא יודע וכך הוקלט שירנו המשותף "קדימה בטהובן" בביצוע להקת האריות בשיתוף פעולה ראשון (ולא אחרון) שלי ושל חיימון.

חלפו שנתיים, ועדיין נותרנו בקשר הדוק וידידותי,ביקרתי ועודני מבקר מעת לעת בהופעותיה של להקת האריות ולאחר שהתחלתי לקחת בהילוך גבוה את תיעוד ההיסטוריה המלאה של זמרי ולהקות ישראל לאורך ההיסטוריה, ולאור העובדה שהמידע באינטרנט על הלהקה לא סיפק תשובות לכל שאלותיי, החלטתי לתחקר את חיימון בעצמי יחד עם מאיה בתו ,שגם היא חלק מלהקת האריות , ולכתוב את סיפורה של אחת מלהקות הרוקנרול הכי גדולה בהיסטוריה. אני גאה להציג את סיפורה של תקופה-סיפורה של להקת האריות או בשמם הלועזי THE LIONS OF JUDA ("האריות מיהודה") .

חיים אלגרנטי נולד בתל אביב בדצמבר 1949. אחרי שוקי נולד ב- 1945 . המשפחה גרה בדיזינגוף וחיימון למעשה נולד לתוך תקופת הרוקנרול בשיא הודה ותפארתה, וכילד בן 10 היה "מכור" למצעדי הפזמונים, ידע כל השירים הלועזיים ממצעדי הפזמונים בעל פה ,כל הזמרים והלהקות, כל המילים והמנגינות, והיה צמוד 24 שעות ביממה לרדיו ולרוק’נרול : אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד,הSHADOWS ג'רי לי לואיס,ליטל ריצ'ארד ובהמשך גם הביטלס , הרולינג סטונס וכו'.

עם הזמן, אחיו הגדול של חיים, שוקי, הגדול ממנו ב5 שנים, החל לנגן ולקחת שיעורי גיטרה על גיטרה רגילה וקשה לנגינה, וכך חיימון הילד היה שר ושוקי היה מלווהו על גיטרה. כשחיימון היה בן 13, אחיו שוקי התגייס ולחיימון לא היה מלווה בבית, אז הוא החל לנגן עם עצמו (או כפי שהוא אומר בהומור "לחרטט על הגיטרה") , למד קצת את האקורדים וללוות עצמו. בשנת 1962,ליד נמל ת"א, ברחוב יורדי הסירה היה מועדון של העירייה, שחבר'ה צעירים ונוער היו מתאספים שם ומנגנים. שם היה מדריך נוער בשם יגאל גורדון (שכתב את "אותך" לשלישיית גשר הירקון) , שהיה יותר מבוגר מהצעירים והחליט להקים להקה במועדון הזה, ולקח את שוקי אלגרנטי ועוד כמה נגנים בשנות נעוריהם,בנוסף צירף זמרת והקים להקה כאשר הוא נגן הבס.הלהקה נקראה "להקת הגורדונס" חיימון מספר שליגאל הייתה שמיעה אבסולוטית וכל שיר שהם רצו לנגן, הם היו שרים ליגאל ותוך שניה היה רושם כל האקורדים בעל פה מהראש.

חיימון ,באותה תקופה היה מצטרף לשוקי כ"ניצב" (מסתכל עליהם שרים ומנגנים), וכך הלהקה החלה להופיע ולאחר חודשיים שלושה, יגאל אמר לשוקי שלא הרגיש נוח לנגן עם צעירים ממנו והציע ללמד את חיים,אחיו הצעיר של שוקי לנגן על גיטרת בס שיחליף אותו בלהקה והוא ינהל אותם. יגאל החל ללמד את חיים והוא החל לנגן איתם יחד בתור בסיסט. וכך הלהקה החלה להופיע במועדוני העירייה, ולאט לאט צברה פופולאריות בקרב הנערים והנערות פוקדי מועדוני העירייה. הגורדונס היו עושים חזרות בביתם של האלגרנטים בדיזינגוף וכל שבת כל דיזינגוף היו באים לשמוע אותם מנגנים ושרים ,עושים חזרות בביתם והתושבים היו מתאספים מתחת לביתם. לאחר שיגאל גורדון סידר להם כמה הופעות ,הוא מאס בעסק,הם נפרדו ממנו, והלהקה התפרקה.

שוקי וחיים החלו לעשות חזרות לבד ולהופיע במועדון "המרתף" של פליקס אוחנה (מראשוני האמרגנים בארץ) , מועדון ליד בית רומנו. 2 האחים החלו להופיע יחד עם בחור שמנגן על בס,חיים עבר לנגן על גיטרת ליווי ולשיר כסולן והשלישייה ניגנה ושרה במועדון. אותה עת, כל הזמן בדיזינגוף הסתובב בחור לבוש בחליפה ואלגנטיות שראה את החבר'ה מעת לעת מבלי להציג עצמו, בחור שהיה גדול משוקי בשנה ויום אחד הוא פנה אליהם והציג עצמו כאמרגן ונגן בשם חיים סבן (יליד 1944) ,שהיה חייל ג'ובניק בקריה אותה עת ורצה להצטרף אליהם כנגן. כששאלו את סבן במה הוא מנגן הוא השיב גיטרת ליווי,אך כבר חיים אלגרנטי היה על הגיטרת ליווי וכך לימד את סבן לנגן על גיטרת בס. סבן הציע לסדר לחבר'ה הופעות פעמיים בשבוע בבריכת "גלי גיל" ברמת גן, כאשר חיימון ישב ימים ולילות ללמד את סבן לשיר ולנגן. הייתה זו שנת 1964 והם החליטו לקרוא לעצמם "להקת האריות " .

הם היו שלישייה: חיים אלגרנטי,שוקי אחיו וחיים סבן. חיימון נזכר באנקדוטה מצחיקה לגבי חיים סבן כנגן בלהקה, כשהם היו עושים בבית אלגרנטי חזרות לקראת ההופעה ומקליטים עצמם בטייפ סלילים עם מיקרופונים, בדירתם הקטנה בה בית השימוש באמצע הבית והם ערכו חזרות בסלון. לשוקי וחיימון היו קולות ננמוכים ולסבן היה קול חזק רדיופוני כזה. הם היו מקליטים שיר ושומעים רק את סבן. אמרו לו ללכת אחורה כדי לנסות שוב לשמוע גם את קולם שלהם. והוא הלך עוד ועוד אחורה עד שהגיע לבית השימוש כדי תהיה הרמוניה טובה בהקלטה . באותה שנה הם הקליטו את השיר הראשון MY GIRL שלא אשר יצא כשיר פרסום לקראת הופעתם בקולנוע תמר , שנקרא "פסאז' תמר", כמעין בית קפה שבערבי שישי ,כאשר הקולנוע היה סגור, היו עורכים שם הופעות וריקודים והלהקה החלה להופיע שם וזכתה להצלחה עצומה.

הופעתה הראשונה של הלהקה הייתה ב -1964 יחד עם שלישיית גשר הירקון (בתקופת יהורם גאון,בני אמדורסקי ז"ל ואריק אינשטיין) בגן הוואי,בגשר הירקון למטה, בבית קפה מפואר, כשהקהל היה עובדי חברת חשמל. האריות פתחו את המופע כלהקת חימום ואחריהם עלתה להופיע שלישיית גשר הירקון, כשאשר היו להם שלושה מלווים (בסיסט גיטריסט ומתופף) . ההופעה הייתה הצלחה מסחררת. לאחר מכן, להקת האריות הוזמנה להופיע ב "פאר" ברמלה, שם חיימון נזכר שהיו 2 כנופיות ש"שלטו" במועדונים, משפחה שהחזיקה את קפה פאר ועוד מועדון, ומשפחה שהחזיקה את דולפין וקליפסו.

בקליפסו הופיעה להקה אחרת ששרה שירים איטלקיים, צרפתיים וכו'להקה בשם "הכוכבים" ,שמתופפם היה משה בויאנג'ו (שמאוחר יותר יהיה מתופף להקת האריות) והאריות הופיעו במועדון המתחרה "מועדון פאר" עם שירי הרוקנרול. 2 שומרי הראש שהיו במועדון פאר, פתחו מאוחר יותר באותה תקופה מועדון "כריש" ,מסביב למועדון פאר, וכך החלה להתפתח תופעת מועדונים ברמלה ואנשים מכל הארץ נסעו לרמלה לצפות בהופעות הלהקות.חיים נזכר שבאותה תקופה, בסופי שבוע המועדונים היו מפוצצים עד אפס מקום,ברם באמצע השבוע המועדונים היו די ריקים. מועדון פאר היה בתקופה ההיא חצי גג וחצי פתוח , כאילו שהיה ממש על הכביש הראשי.בזמנים ההם לא היה ציוד הגברה משוכלל וכל הלהקה הייתה מופיעה על אמפליפייר אחד, ובעל המועדון שרצה למשוך אנשים להופעה באמצע השבוע היה לוקח רמקול ושם על הגדר כדי שישמעו בכל הרחוב את המוזיקה.

וכך הלהקה הופיעה 5 שנים רצוף (בין השנים 1963-1968 )והפכה ללהקה הכי מפורסמת במועדונים, כאשר חברי הלהקה היו: חיים אלגרנטי,שוקי אלגרנטי,חיים סבן ויוסי סרי (מתופף). אותה תקופה,הלהקה הקליטה 4 שירים בתקופת סבן : MY GIRL, POPOLOMO (בגלגול ראשון לפני הקלטת אבי בהט) ו WORLD OF PEACE ועוד שיר. השירים לא יצאו מעולם על תקליט. יום אחד ב1968,הלהקה התאספה במועדון "רינגוס" בבת ים, סבן אמר "תשמעו אני רוצה שנהיה להקה גדולה ונתפרסם, אבל אני צריך להיות אמרגן,לא בשביל לנגן,צריכים לצרף ללהקה חבר'ה טובים ומקצועיים ולהפוך ללהקת על". באותה תקופה הייתה להקת "הכוכבים" ברמלה (עם משה בויאנג'ו), להקת "היהלומים" עם דני שושן (שמאוחר יותר היה בלהקת הנסיכים) ועוד כל מיני להקות. כמו כן ,באותה תקופה באה להקת ה"טורנדוס" הבריטית המפורסמת לישראל שקלידנה היה דייב ווטס.

אותה תקופה להקת האריות פתחו מועדון בשם "גיימביט" ברחוב קרליבך ת"א מול שוק הסיטונאים. חיים סבן החל לדבוק במשימה להקים להקת על ופנה אל דני שושן, שהיה אותה עת בלהקת הנסיכים והציע לו להצטרף ללהקת האריות. שושן,שאותה עת אמרגנו היה פליקס אוחנה,היה חתום עם אוחנה על חוזה ולא יכל להפרו. סבן , גאון כלכלי כבר אז,ראה שהמועדון "גיימביט" בניהול האריות כבר לא הולך כל כך והוא בא לפליקס אוחנה והציע לתת לו את המועדון במתנה תמורת שחרור החוזה עם דני. פליקס התלהב ושחרר את דני מהחוזה תמורת המועדון, שגם ככה כשל. וכך, דני שושן הפך להיות הבסיסט של להקת האריות.באותה תקופה, סבן פנה למשה בויאנג'ו מלהקת "הכוכבים" וצירפהו ללהקה.וכך התפרקו כל הלהקות ונעשה להקה מובילה אחת : להקת האריות. וכך הלהקה החלה להופיע כלהקה הגדולה בארץ, היו פרסומות ,צילומים וכו' .

ברגע זה של השיחה הזכרתי לחיימון על כתבה מלהיטון שיש לי של "תופעת הגרופיות" של להקת האריות והוא נזכר באנקדוטה משעשעת :פעם היה עיתון "העולם הזה" שחיפש סנסציות ועשו ללהקת האריות תרגיל. הם הזמינו להקת האריות לאולפן לצורך כתבה , והאריות ישבו ודיברו וכו' והציעו לעשות צילומים לכתבה, האריות הסכימו ופתאום באו 3 בחורות עם ביקיני במראה "זנותי" וצילמו להקת האריות. לאחר מכן בכתבה יצא : "האריות עושים מסיבות,בחורות וכו'" ובכלל האריות לא ידעו על זה מאומה.בקיצור פרובוקציה.

בשלב זה הלהקה הייתה: דני שושן,חיים ושוקי אלגרנטי, ומשה בויאנג'ו. הלהקה רצתה להיכנס לרדיו ולשם כך הייתה צריכה לשיר בעברית . בתקופה זו הלהקה צירפה זמר חיפאי עם קול ישראלי בשם דוד יפרח וצירפוהו ללהקה לצורך הקלטת תקליט בעברית. דני שושן הביא את השיר "שובי נא אליי",דוד יפרח הביא את "מאמא" ו"אני משוגע לתלתלייך",חיימון את "זכרונות" . דוד שר את "מאמא" ו"משוגע לתלתלייך",דני שושן שר את "שובי נא אליי" וחיימון את "זכרונות". וכך ב1968 יצא התקליטון הרשמי הראשון של להקת האריות עם עטיפה צבעונית כשהם לבושים בבגדי קטיפה בצבעים שונים, עטיפת התקליט צולמה במועדון "רינגוס" בבת ים כאשר התקרה הייתה מעוטרת בעטיפות ביצים צבעוניות ושמה הם הצטלמו. בנוסף יצאו גלויות של התקליט. לאחר חודשיים שלושה לא הסתדרו העניינים עם דוד יפרח והוא הוחלף בדייב ווטס, קלידן הטורנדוס.הלהקה זכתה להצלחה אדירה עם שיריהם המקוריים ושירי הביטלס,FOUR SEASONS וכו' .

אותה תקופה סבן נסע לחו"ל בכדי להשיג חוזה הופעות ללהקה והשיג חוזה הקלטות באנגליה במועדון בשם "האצ'טס", מועדון ממש בפיקדילי. במועדון הלהקה "התערבבה" עם האליטה המוזיקלית של אז: רינגו סטאר, הביץ' בויז, GRASSROOTS וכו' . חיימון נזכר שפעם אחת האריות ביצעו בהופעה את השיר LET'S GO TO SAN FRANCISCOשל להקת THE FLOWERPOT MEN ואותו ערב חברי הלהקה המקורית שביצעו את השיר נכחו בהופעה. בתום ההופעה הם פנו לסבן ואמרו : "בואנ'ה, החבר'ה שלך שרים את זה יותר טוב מאיתנו" . ללהקה היה חוזה לחודש,אך לאחר שהקהל נכח לראות להקה ישראלית ששרה יותר טוב מהלהקות המובילות באנגליה. חיימון נזכר שהיה אודישן להקות וסבן לקח את האריות לאודישן, הלהקה ניגנה באודישן וראתה ששאר הלהקות "על הפנים" (יחסית לביטלס וכו'),האריות באודישן ביצעו שירים של DEEP PURPLE וכו' והבוחן אמר : "סלחו לי שהזמנתי אתכם,אתם לא ברמה,אתם בכמה רמות מעל,אתם ברמה של הלהקות המובילות,פה אני מחפש חובבנים ".

היה זה סוף שנת 1968 תחילת 1969 .הלהקה שכרה דירה במרחק של 20 דקות מלונדון. סבן היה נוסע כל בוקר ללונדון ומסתובב בין האמרגנים של כל הזמרים הגדולים:האמרגן של טום ג'ונס, מנהל חברת פיליפס וכו' והיה מארגן ללהקה אודישנים. יום אחד הוא סידר ללהקה אודישן אצל האמרגן של טום ג'ונס.הלהקה הגיע לאודישן ללא ציוד אלא עם גיטרה אקוסטית רגילה . האמרגן ביקש שישירו לו שיר והם שרו שירים בקולות כמו FOUR SEASON (של פראנקי וואלי) והאמרגן נדלק ונדהם מהלהקה ואמר כי יסדר להם חוזה הקלטה באולפן הקלטה הכי טוב והבטיח כי הם יתפרסמו ויהיו להקה מובילה .וכך נולד התקליטון השני של להקת האריות בשנת 1969 והפעם בלועזית עם הלהיטים: OUR LOVE'S A GROWING THING ו"קטיה". OUR LOVE'S A GROWING THING הוקלט באולפן בשם צ'מפרס -אולפן בעל 8 ערוצים כאשר בארץ היו רק 4 ערוצים ו 3 סאונדמנים .את העיבוד הלהקה עשתה בבית, ובאו לאולפן וניגנו רק את הליווי,הסאונדמן שם ארבעה מיקרופונים והלהקה החלה להקליט פעם אחת , לאחר מכן שוב 3-4 פעמים. לאחר מכן הלהקה נכנסה פנימה ונוכחה לראות שהסאונד מן הכפיל את הקולות 4 פעמים והלהקה הייתה המומה כי בארץ לא הייתה נהוגה שיטת הקלטה כזו אז.חברת התקליטים פיליפס שלחה צלם במיוחד מהולנד לצלם אותם לעטיפת התקליטון.

ניבאו לתקליטון ולשיר OUR LOVE'S A GROWING THING הצלחה עצומה. חברת הפרסום הייתה אמורה להפיץ את התקליט, בארץ התקליט היה הצלחה אדירה ואף "העיף" את הביטלס עם GET BACK מהמקום הראשון למקום השני וכך האריות צעדו 3 שבועות ברצף במקום הראשון במצעד הפזמונים כשהם מותירים את הביטלס מאחוריהם. באנגליה הייתה פשלה עם חברת התקליטים, והוצאת התקליט התעכבה,ללהקה נגמר רישיון העבודה והכסף והחליטו לחזור לישראל שם זכו להצלחה גדולה ואם יתפרסם התקליט ויצליח יחזרו שוב לאנגליה. וכך קרה.

הלהקה שבה ארצה להופעה ראשונה בסינרמה וזכו להצלחה עצומה (אפשר להגדיר "אלוהית") ,שירם צעד בצמרת מצעדי הפזמונים,מעריצות כרעו ברך לרגליהם והם היו אלילי הנוער. באותה הופעה בסינרמה , בשביל ה"שואו",האריות צירפו נגני כינורות ותזמורת לעשות רושם , וכשהאריות החלו להרביץ "כאסח" רוקנרול והקהל מסתולל וצועק ובעל המקום ביקש מהלהקה להפסיק עם ההופעה כי הנוער השתולל והבעלים חשש שישברו את הכסאות ויווצר "ונדליזם", התזמורת שראתה שהנוער מתקרב ומשתולל ארזה את הדברים ומיד באמצע ההופעה נסה על נפשה, והאריות נותרו לבד עם המעריצים/ות והיו רגילים לזה והקהל רץ לבמה ורקד עם הלהקה והבעלים צעק להפסיק את ההופעה ונבהל, הלהקה שרה שיר אחרון ונאלצו להימלט מהקהל המתפרע. מאותה הופעה,הבעלים של הסינרמה אמר ללהקה לא להופיע יותר אצלו .ההופעה הייתה הצלחה אדירה והלהקה החלה לערוך סיבוב הופעות בבתי הקולנוע בארץ.

ואז,ב1969 סבן סידר ללהקה סיבוב הופעות מוצלח באיטליה,צרפת ואנגליה. אותה תקופה סבן נכנס בשותפות עם יהודה טלית להיות אמרגן של הצ'רצ'ילים .(טלית היה חבר של סבן,שהיה אמרגן להקת האריות בתקופה בה סבן ניגן עם הלהקה,עד שסבן פיטר את יהודה טלית והפך להיות האמרגן. יהודה טלית הלך והפך לאמרגן להקת הצ'רצ'ילים) . וכך לאחר הסיבוב האחרון של להקת האריות באנגליה , סבן פתח עם יהודה טלית משרד אמרגנות –סבן-טלית . באותן שנים, זמרי וזמרות התקופה כ:יפה ירקוני ז"ל,עליזה עזיקרי ז"ל,מוני עמרני יבדל"א, ציפי שביט,אבי בהט וכו' הזמינו את להקת האריות ללוותם בנגינה כדי ליצור סאונד "חדשני" לאותה תקופה,שכן להקות הקצב "שלטו" אז בסצינת המוזיקה בישראל ובכלל בעולם. למרות הצלחתה המסחררת של הלהקה באנגליה ובחו"ל, יחסי הציבור של חברות התקליטים בקידום שירי הלהקה לקו בחסר ומנעו מהם את ה"פריצה הגדולה" אל כל בתי המאזינים ברחבי תבל.

לאחר סיבוב ההופעות באיטליה ולאחר שלא ראו הרבה כסף מהופעותיהם למרות שמם שהלך לפניהם ( חיימון מסביר כי בזמנו דווקא הלהקות הקטנות של ה"חלטורות" עשו את הכסף ולא הלהקות הגדולות ששמרו על פאסון וקלאסה ובררו הופעותיהם) וחיימון חזר ארצה בגפו בעוד הלהקה המשיכה את סיבוב ההופעות בחו"ל בלעדיו. לאחר מכן,הלהקה הסתכסכה בינה לבין עצמה על רקע מקצועי מוזיקלי .סיבוב ההופעות האחרון של הלהקה ביחד בהרכבה זה היה ב1970 באנגליה. לאחר מכן הלהקה התפרקה. דני שושן ודייב ווטס נשארו באנגליה, שוקי אלגרנטי ומשה בויאנג'ו חזרו ארצה גם וכך הם נותרו שלושה בלהקת האריות: שוקי וחיים אלגרנטי ומשה בויאנג'ו.

באותה תקופה באה להקה נורווגית לארץ בשם "הריבועים האדומים" שהיה להם סולן זמר ובסיסט עם קול מדהים בשם יאן טייגן ולאחר שלהקתו שבה לנורווגיה הוא נשאר בישראל יחד עם להקת האריות וניגן ושר איתם במשך שנתיים. באותה תקופה הלהקה הקליטה מספר תקליטונים בין השנים 1970-1971 כשהצטרף אליהם בינתיים הקלידן משה זוברמן (=מייק שיין=משה זוהר),"פליט" להקת "נערי החצר". וכך הם היו: חיים ושוקי אלגרנטי, משה בויאנג'ו,יאן טייגן ומשה זוברמן . לאחר שנתיים, יאן טייגן חש געגועים עזים למולדתו ,שב לנורווגיה והפך לזמר מאוד מפורסם שם עד היום. במקומו,הלהקה לקחה את משה לב הר כבסיסט ב1971 ובנוסף משה זוברמן עזב ועתה חברי הלהקה היו רביעייה: חיים ושוקי אלגרנטי, משה בויאנג'ו,ומשה לב הר.באותה תקופה הוקלטו WHEEL OF LOVE,MADE ME CRY . אנו חוזרים קצת אחורה ובשלב זה חיימון מזכיר את השיר "את לא טובה" שכתב חיימון אלגרנטי , אך מכיוון שהיה חתום בחברת תקליטים אחרת מהחברה שהוציאה את "את לא טובה" הוא לא יכול היה לרשום שהוא כתב אז רשם את השיר על שם אחיו שוקי,למרות שבמקור השיר נכתב ע"י חיימון. בדיוק אני נזכר במילים של השיר "את לא טובה" שאני כ"כ אוהב בייחוד את הציטוט : "כל חייך בדיסקוטק עם החיפושיות או האריות (בצחקוק) " . חיימון מסביר כי באותה תקופה ברחוב המסגר פינת שונצינו היה מועדון מוצלח בשם "החיפושיות" (על שם הלהקה המפורסמת) ובעל הבית פתח ליד מועדון בשם "האריות" (על שם הלהקה הפופולארית).

חיימון נזכר שבאותה תקופה גלגול הלהקה היה עם דייב ווטס ודני שושן, ולדייב ווטס היה אורגן המונד כבד מאוד וכל פעם הוא היה יושב על פלטה עם גלגלים ולא ניתן היה להרימו לבד,רק עם הפלטה.מועדון האריות היה בקומה השלישית ברחוב המסגר,וסבן שהיה אמרגנם אותה עת, החל לעשות דובלאז'ים,הווה אומר,הוא החל לפרסם שלהקת האריות מופיעה ברינגוס בבת ים אך באותו יום היא מופיעה גם במועדון האריות ברחוב המסגר. וכך בעת שהופיעו במועדון האריות,ברינגוס הופיעה להקה אחרת בחלק הראשון של הערב והאריות היו עוברים מרחוב המסגר למועדון בבת ים להמשיך עם ההופעות. ככה נולדו להקות ההחלפה של האריות : עוזי והסגנונות,הצ'רצ'ילים וכו'. וכך באמצע הערב כשסיימו את החלק שלהם (האריות) , החל לסחוב עם 4 סבלים את האורגן הכבד של דייב ווטס כשהם עוברים בין ההמון המשתולל אל תוך הרכב ונוסעים למועדון השני שהיו אמורים להופיע בו באותו הערב. וכך במשך הזמן הלהקה החלה להוציא סינגלים בשביל מצעדי הפזמונים ולא בשביל מכירות וזכתה להצלחה נאותה.

לאחר מכן בתקופת מלחמת יום כיפור, 1973 , הלהקה לקחה הפסקה מפעילות עקב המצב המתוח שגם מן המובן פגע בעולם המוזיקה שקפא על שמריו עת חיילינו חירבו נפשותם להגן על מדינתנו. חיימון נזכר שבדיוק ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים,הוא ליווה אישתו דאז,מירי אורן (דוגמנית) בשבוע אופנה בגרמניה,בשבוע האופנה בדיוק פרצה המלחמה והיו צריכים שומרי ביטחון לדוגמניות הישראליות שם, הבנאדם שם מהשב"כ הציע לחיימון להיות שומר ביטחון כדי להשקיף . מיד כשנפתחו הדרכים לחזור לישראל מחו"ל, מירי וחיימון חזרו לארץ. אותה עת,שוקי היה במילואים וכל הלהקה הייתה מפורקת,לא היה חשק לנגן. שוקי חתם קבע בצבא לעוד שנה וככה בינתיים חיימון ישב בחוסר מעש והגיע לפרשת דרכים.

באותה תקופה, שנת 1974 עלה לו רעיון לפרסם עם אישתו כמה שירים ביחד כצמד , השירים הצליחו מאוד ואחד מהם אף זכה במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים – "הסעודה של הדובה", בנוסף השירים הגיעו לצמרת מצעדי הפזמונים: "האושר הוא אני ואת","אליל הנוער","שני יונים" וכו'. הצמד פעל שנה אחת בלבד בין השנים 1974-1975, אך ב1975 זכה בתואר "צמד השנה".למרות זאת, הצמד לא הופיע אף פעם מול קהל,שכן למירי היה פחד במה ופחד לשיר ולכן חיימון שר איתה את כל השירים באותו קול. חיימון ראה שזה לא יכול להמשיך ועזב את רעיון הצמד.

אותה תקופה שוקי וחיימון פתחו כל אחד בנפרד חנויות אופנה (בוטיקים). יש לציין כי לאחר ששוקי סיים את שירות הקבע שלו (שנה) הלהקה חזרה להופיע ויחד עם שוקי וחיימון , הצטרף גם אילן דודמן (מ"השמנים והרזים" ו"הגל החדש") כבסיסט והם הופיעו כמה שנים פה ושם , לא באופן מסיבי כאשר הם מחליפים הרכב מעת לעת. ב1982-1983 הצטרף בסיסט אחרי אילן דודמן ,בשם עמי טמסות שהבטיח לחברי הלהקה שישיג עבודות וכך הם הופיעו: שוקי,חיימון ואבי טמסוט .שוק העבודה ללהקה היה חלש, ושוקי החל לעבור לשירים עבריים והחליט ללכת לעבוד לבד כסולן בפאבים עם שירי ארץ ישראל.

חיימון חיפש גיטריסט והכניס את נתן סרוסי ללהקה וכך הם היו: חיימון,נתן סרוסי ואבי טמסוט. לאחר מכן אבי עזב את הלהקה ובסביבות שנת 1987 דני שושן הצטרף לחיימון ונתן סרוסי ללהקה והופיעו בחוף המערבי כשלישייה. לאחר מכן, דני ונתן עזבו את האריות והחלו להופיע ביחד, בלי קשר לאריות אך הם לא הצליחו להסתדר ביניהם ונתן חזר לחיימון. לפני שנתן חזר לאריות, חיימון החל להכין לעצמו פלייבקים לכל שיריו והחל להופיע לבד בבתי מלון .

מאוחר יותר,בגיל 15 כבר בתו של חיימון,מאיה החלה להצטרף אליו להופעות במלון כשמלווה אותם גיטריסט בשם אורי (רק בהופעות במלון לא כחלק מהלהקה). נתן הצטרף לאחר שנפרד מדני שושן, ובהמשך גם משה זוברמן (מייק שיין) חזר לארץ מאמריקה והצטרף שוב ללהקה וכך נוצרה שוב להקת האריות בהרכבה: חיימון ומאיה אלגרנטי, נתן סרוסי ומשה זוברמן. זה למעשה הרכב הלהקה גם כיום. חיימון מעיד כי הלהקה תמיד הייתה להקה טובה וצברה תשואות, שבחים וביקורות טובות אך הבעיה הייתה שמאז שחיים סבן עזב את ניהול הלהקה לא היה להם אמרגן שידחוף את עסק הלהקה קדימה ונוצר הבדל בין אהבת הקהל לאהבת התקשורת שלא הביעה התלהבות יתר על המידה מהלהקה.

זהו סיפורה של להקת האריות, להקה שלאורך גלגוליה הרבים נותרה עם גרעין אחד ושמו חיים אלגרנטי שבכל מאודו וכוחו פעל ועודו פועל לשמור על גחלת הרוקנרול של הלהקה וסצינת המוזיקה בישראל ! הלהקה שראתה הכל,הייתה במקומות הכי מפורסמים בעולם וזכתה לתשואות הכי מפורסמות בכל העולם, להקה שמעט מאוד זכו לכבוד לה היא זכתה . להקה שעל אף הצלחתה האדירה בקרב הקהל, לא זכתה לחיבוק התקשורת כמו שהייתה צריכה לקבל. להקת האריות עוד מוסיפה להופיע במועדונים ופאבים וזוכה תמיד להשיב את קסם הנעורים למאזינים, אמנם אני סובייקטיבי כי אני חבר שלהם ואף כתבתי להם שיר אך דעת הקהל שאני נוכח לצפות בהופעות מוכיחה טענתי כי להקת האריות היא להקת הרוקנרול הכי טובה בישראל ומורשתה תיוותר לנצח בפנתיאון המוזיקה בישראל ובעולם !

יחי להקת האריות.

כתב,ערך,ראייון ותחקר: דודי פטימר,חוקר מוזיקלי.

מצורפים מספר משירי הלהקה מיוטיוב (אני מנהל הערוץ שלהם):

השיר הראשון של הלהקה( עם חיים סבן): MY GIRL

http://www.youtube.com/watch?v=3SzkcWbEBwM

הלהיט:OUR LOVE'S A GROWING THING

http://www.youtube.com/watch?v=komjAEC_Ulw

השיר שאני כתבתי להם יחד עם חיימון אלגרנטי: "קדימה בטהובן"

https://www.youtube.com/watch?v=dwq3d7mbJdw